להודות על מה שיש

 לפני כמה ימים סיימתי אתגר בן 30 יום. קראתי לו #אתגר הודיות. בכל יום כתבתי 5 דברים ששימחו אותי ועליהם אני מודה ופירסמתי אותם בפייסבוק. 

 

 

החלטתי לעשות את האתגר הזה מכמה סיבות: ראשית, רציתי לבחון את הטוב בחיי כדי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. שנית, רציתי להפיץ את הבשורה הלאה: לא לחכות למשברים כדי לראות את הטוב שיש לנו בחיים. הטריגר שלי היה משבר בריאותי קטן שגרם לי לעצור קליל. לא הייתי מסוגלת לעשות דבר במשך יותר מ10 ימים שבעקבותיהם באו השאלות והרחמים העצמיים אבל גם ההנאה מהדברים הלכאורה קטנים של החיים. הדברים הקטנים שאני חווה ביום יום ולא עוצרת כדי ליהנות מהם.  

 

 

 

אני נוהגת לכתוב הודיות. אבל באתגר, כתבתי את ההודיות שלי בידיעה שעוד אנשים יקראו אותם, את הדברים האינטימיים ביותר שחוויתי וזה לא היה קל. היו ימים, אפילו, בהם היה לי קשה להושיב את עצמי כדי לכתוב אותם. אבל לקחתי על עצמי מחויבות ורציתי להוכיח לעצמי שאני עומדת בה. בנוסף, רציתי לשתף בהשפעה שיכולה להיות לכתיבת הודיות על החיים שלנו. חישוב פשוט מגלה שכתבתי 150 הודיות. 150 דברים ששימחו אותי ועליהם אני מודה. המספר הזה היה תוצאה של חמש הוקרות ביום. תהיתי לכמה הוקרות אפשר להגיע אם לא אגביל אותם במספר. 

 

לשמחתי הרבה, האתגר הזה גרם לנשים רבות לחכות בציפיה בכל בוקר כדי לקרוא את הפוסטים האלה. מהתגובות שקיבלתי, הסתבר כי הם שימחו אותן כי הם שיקפו להן את עצמן ואת הטוב בחייהן. הנה כמה מהתגובות שנכתבו לפוסטים האלה:

 

 

* ״עוררת אצלי את המודעות להרגל משמעותי ומשנה חיים.״

* ״כייף לקרוא את רשימת ההודיות. נהניתי בכל פעם.״

* ״תוך שאני קוראת, עולות לי בראש התודות שלי.״

* ״הפלאת לתאר את ההודיה וההכרה בטוב ביום יום ובמובן מאליו.״

* ״תודה לך שאת מטמיעה ומזכירה לנו להודות יום יום.״

* ״האתגר הזה גרם לי למוטיבציה לעשות את זה גם. בצורה שמתאימה לי.״

 

 

 

 

להודות. כמה פשוט. כמה אנחנו נוטות לקחת את מה שקורה בחיים שלנו כמובן מאליו שאנחנו לא עוצרות כדי לבחון, להעריך ולשמוח על מה שיש בהם. על העובדה שפתחנו עיניים בבוקר, שהתעוררנו לצד בן הזוג שלנו, שהילדים שלנו ישנים במיטותיהם בנחת, על הליטוף הקטן בגב, על החיוך שלו, שלה, שלהם. 

 

 

 

להודות על מה שיש. לרוב אנחנו עסוקות במה שאין. במה שחסר. בשיפוטיות של אחרים. אבל הכי הרבה, בשיפוטיות של עצמנו. וזה, לא תמיד קורה במודע אפילו:

 

אנחנו לא מספיק יפות.

אנחנו לא מספיק רזות.

בן הזוג לא __________ (השלימו את החסר).

הילדים לא __________ (השלימו את החסר).

הגשם שיורד.

חום השמש.

בן הזוג הזועף.

הילדים שמעצבנים. 

הקולגות.

הבוס.

מצב חשבון הבנק.

המצב הכלכלי.

המצב הכלכלי במשק.

הוא לא התקשר.

היא לא ענתה לי.

הוא לא התייחס.

היא לא חייכה.

 

נכון, לכאורה החיים זורקים לפתחנו המון דברים שנראים קשים, מעצבנים ומאתגרים. לפעמים נדמה שעד שהצלחנו להתגבר על מכשול אחר, צץ לו אחד חדש. 

 

 

אבל מה שאני הבנתי הוא שהחיים בנויים מגם וגם. וככל שנתמקד בטוב וביפה, כשיגיעו אתגרים, נצליח לעבור אותם בדרך קלה יותר. לא נחווה אותם כמעצורים, אלא כעוד גל שעלינו עליו כשבחרנו לגלוש על גלי החיים. 

 

 

 

 

 

 

תמיד יש לנו בחירה. אנחנו יכולות לשכב על המזרן המתנפח בים ולתת לגלים לקחת אותנו לאן שהם רוצים, אבל אז, אנחנו לא נהיה בשליטה. החיים יחליטו עבורנו. החיים יכולים להיות החינוך והערכים עליהם גדלנו, עצות שאחרים נתנו לנו ולא עצרנו כדי לבחון אם הן מתאימות לנו או מקדמות אותנו. 

 

שנים רבות חייתי את חיי כשאני שוכבת על המזרן המתנפח בים ונתתי לחיים לקחת אותי לאן שהם רצו. סיימתי תיכון, הלכתי לצבא, למדתי, נישאתי, נולדו לי ילדים והמשכתי במסלול הרגיל של בית, משכנתא וחיים בורגניים. אף פעם לא ממש עצרתי כדי לשאול מה אני באמת רוצה. בשנים האחרונות, עליתי על גלשן הגלים. המעבר לא היה פשוט אך הוא היה טבעי לי. הוא היה טבעי כי הרגשתי שהחיים על המזרן לא מתאימים לי יותר. הוקרתי את מה שיש בחיי ואת מסלול חיי והחלטתי שאני יוצאת למסע של גילוי עצמי ולמידה. המסלול הזה כלל התפתחות אישית ומקצועית וגרם לי לשאול שאלות שקודם לא שאלתי. 

 

אבל אנחנו יכולות להיות אלה שעולות על גלשן הגלים של החיים ומחליטות שאנחנו אלה שמנתבות את עצמנו; אנחנו אלה שלוקחות סיכון מה, אבל גם אלה שיכולות להתמודד איתו. אלה שמעזות לעלות על גלשני הגלים של החיים הן גם אלה שחוות את הגלים הכי מגניבים ומצליחות לטעום מהחיים את הריגוש, העניין, החידוש וההצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

בחיים הכל ענין של נקודת מבט. אם נבחר לראות את מה שיפה וטוב בחיים, נגלה בהם עוד ועוד דברים יפים. ככה זה. כי מה שאנחנו שמות עליו את תשומת הלב שלנו, גדל. כך גם הטוב, רק אם נעצור כדי לחפש אותו, לראות אותו ולהעריך אותו. 

 

 

להעריך את הטוב בחיים פירושו לחפש את הטוב שיש לנו בחיים ולהוקיר אותו. זה לא אומר להסתפק במה שיש. זה גם לא אומר שאנחנו לא רוצות עוד, או רוצות להתקדם. זה רק אומר שברשימת הדברים האין סופית לביצוע שיש לנו ביומן, אנחנו גם עוצרות כדי להיות. להיות ולהרגיש את מה שיש וקיים בחיים שלנו. כי כשאנחנו מודעות ומוקירות, היקום מוסיף טוב משלו. 

 

 

ספרים רבים נכתבו על הודיות כמו גם ערכות קלפים ויומנים. מניסיון אני יכולה לומר שכשאני עוצרת כדי לכתוב הודיות, היום שלי נראה אחרת וכל ההוויה שלי משתנה לטובה. 

 

 

 

 

 

 

5דקות. זה הזמן שנדרש מאיתנו כדי לכתוב הודיות בכל ערב. 5 דקות של מתנה לעצמנו כדי לראות ולהוקיר את הטוב בחיינו. 5 דקות של מחשבות לליטוף הלב שלנו. כי אנחנו ראויות להרגיש הכי טוב עם עצמנו. זה חלק מה Self Care שלנו. השנה החדשה העומדת בפתח היא גם הזדמנות נפלאה להודות על מה שיש לפני מה שאנחנו מבקשים שיבוא. 

 

תרגיל קטן:

 

קחו כמה דקות כדי לכתוב את הטוב בחייכם. השלימו את המשפט הבא על 10 דברים שונים. 

דבר אחד טוב שקיים בחיי/שקרה לי היום: _________________

 

 

לבריאות ושמחה,

מרינה

 

 

 

Please reload

פעם בשבועיים אני שולחת פוסט חדש לנרשמות שלי, מזמינה אותך להירשם לבלוג ולקבל את הפוסטים האחרונים
אודותי
IMG_8491.JPG
תודה שאת קוראת אותי, אני מרינה, נושמת, מאמינה וחיה חיים של SELF CARE. עוד עלי. 
בואי ניפגש במייל 
הפוסטים שהכי אהבתן

היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם

19.06.2016

1/3
Please reload

בואו נשמור על קשר:
  • Instagram Social Icon
  • Facebook Basic Square
פוסטים אחרונים
Please reload

מה זה SELF CARE?
Please reload